"אם ידע הוא כוח, לדעת מה שאיננו יודעים זה תבונה."
החשיבה שלנו מכתיבה מה נעשה, מה ניצור בעולם. כשהמיינד בורח לאן שמתחשק לו, הוא מנהל את הפעולות שלנו בשטח. זה כמו לנסוע ברכב עם נהג בלי רישיון שלא יודע את הדרך. דפוסים אוטומטיים שמפעילים אותנו, לא תמיד מתאימים למצב הנוכחי. הם פשוט כל הלמידה מכל מה שעברנו בהבזק של שנייה, כדי שנשרוד. הם מושפעים מכל מיני הטיות מחשבתיות כמו בולטות, זמינות, שכיחות ושליליות. כדי לדעת האם האוטומט מתאים למה שקורה בשטח, כדאי לחשוב על החשיבה.
אפשר להתחיל במשהו פשוט כמו לשים לב לאן תשומת הלב נודדת ברגעים “מתים”.
לבחון מדוע היד נשלחה אל הנייד? איזו מחשבה גרמה לכווץ שיניים או לעצור נשימה? מודעות לאוטומט מאפשרת לזהות, לעצור ולבחור אם לתת לו להמשיך או לבחור אחרת.
סקרנות וחקירה
מיינדפולנס עוזר ללמוד לנהל את המיינד, המחשבה והפעולות. על ידי רכישת אסטרטגיות וכלים להפעלת מערכות במוח ואתגור דפוסים אוטומטיים. הכנסת גמישות מחשבתית ליומיום מאתגר את האוטומט. אחד הדברים שאני אוהבת לעשות זה לחשוב איך אני עושה דברים קטנים. למשל – איך אני מכינה קפה? למה אני בוחרת ספל ספציפי? כמה חלב אני מוסיפה?
בחינה והיכרות עם הפעולות שכבר הפסקנו לחשוב עליהן מאפשרת לבחור לעשות אחרת. הבחירה בדרך חדשה מול עצמי, הופכת את זה לקל יותר גם מול אחרים.
"It's good to be evolving rather than revolving"
התפתחות תלויה בהרחבת אזור הנוחות, ודרך לעשות זאת היא במצבים של “או-או” למצוא את האפשרות של “כן, וגם”. הבת שלי אלופה בזה, ומאז ומעולם מול 2 אפשרויות הייתה מוצאת את השלישית. לא אשכח איך בגיל שנתיים כששאלתי אם רוצה כדור גלידת שוקולד או וניל, שאלה אם אפשר חצי-חצי. הבחירה האוטומטית דומה לריצה על גלגל. היכולת לעצור את הגלגל ולרדת חשובה כדי למנוע שחיקה, ונותנת הזדמנות לבחור את הצעד הבא מתוך רצון פנימי. הויתור על ההרגלים ובחירת התנהגויות חדשות נותנת אמון פנימי שהכל אפשרי.
פריצת גבולות
בעצירה לבחון מי אני? מה אני רוצה לעשות? איך אני רוצה להתנהג? מה חשוב לי יותר ופחות? מגיעה הבנה שהמגבלות לא אמיתיות, ותמיד יש לנו את היכולת לבחור. זה מפחיד, כי יש בזה המון כוח. הפחד הזה לעיתים קרובות גורם לנו לברוח. אבל אם נשב רגע בחוסר הנוחות עד שתעבור (כמו כל רגש) נרחיב את אזור הנוחות. כמו פרפר שיוצא מגולם, או פקעת שמוציאה ניצן ראשון – היציאה מגבולות העצמי דורשת חתך, שבר ראשוני שכואב. כדי להקל על ההתמודדות ולהפוך את ההתפתחות והשינויים לקלים יותר, אפשר לתרגל את זה ביומיום בדברים קטנים וזה ממש לא מסובך. רוצה לראות עד כמה? הנה הדגמה נחמדה:
שלבו ידיים ואז תחליפו את הכיוון (אם ימין היתה על שמאל, הפכו). שימו לב לתחושות; איך זה מרגיש? עד כמה זה נעים? איפה חוסר הנוחות מתבטאת? בבטן? בשיניים? שבו עם זה ותנשמו לאט עד עשר. עכשיו החליפו חזרה לשילוב המקורי, תבחנו איך זה מרגיש? עכשיו אפשר לסיים, או להחליף שוב. מה יותר נוח עכשיו? מזל טוב, הרחבת את אזור הנוחות.
במשך חודש וחצי תמצאו כל יום פעולה אוטומטית שאפשר לעשות אחרת. הכנת כוס קפה, עלייה במדרגות, שטיפת ידיים או איסוף דברים לתיק. אפשר להשתמש ביד הנגדית, סדר פעולות שונה או על רגל אחת. תפעילו את הדמיון – כי זו המטרה! כשמשהו חדש הופך לאפשרי – הדמיון פורש כנפיים. התמדה בתרגול תביא את הנוחות לעוד תחומי חיים – עבודה, משפחה, זוגיות…
ככל שנסבול - נתחזק
כמו עץ שעבר הרבה רוחות, או סלע שעבר אינספור סערות, גם אנחנו. הסבל מחזק אותנו ומלמד אותנו נחישות, עוצמה וחוסן. כדי לחוות את הרגש במלואו, בלי להיתקע באמצע המעגל, צריך לחוות פגיעות ולהאמין שנשרוד. ככל שנרגיש יותר ונחיה עם חוסר הנוחות, נכיר את הכוחות הפנימיים ונגלה עד כמה הכל אפשרי. הבעת הרגש החוצה מסמנת לסביבה לעזור לנו, זה הדבק של מערכות היחסים בחיינו.
אז במקום לברוח מהרגש, ולנסות להיות כל הזמן במקום הבא – אני מזמינה אותך לשבת יחד על אבן לא מאוד נוחה, להתבונן בטבע ולנשום.
ניסית משהו מההצעות שלי בכתבה או בסדרה? אשמח לשמוע איך זה היה 🙂 אפשר להמשיך את השיח בתגובות, בפרטי או במשרד.
זוהי כתבה אחת מתוך סדרת כתבות על הקיום האנושי. הכתבות מבוססות על ספרים, פודקאסטים וראיונות של א.נשי מחקר ושטח מהטופ העולמי. מידע נוסף על המקורות ניתן למצוא בעמוד עוד מוטיבציה.
הכותבת בעלת תואר BA בפסיכולוגיה וניהול, תואר MA בהתנהגות ופיתוח ארגונים, ותזה מחקרית בנושא השפעה הורית על מוטיבציה בעבודה. אפשר לקרוא על אלה עוד כאן.
