אוטונומיה
ההגדרה של אוטונומיה זה צורך פסיכולוגי בסיסי, הכרחי למוטיבציה פנימית שיכול להתקיים גם בלי בחירה חופשית. אוטונומיה זה החופש לבחור, גם מתוך מספר מצומצם של אפשרויות. היא מתרחשת כשפעולה מתחילה מבפנים, ומביאה ליותר הנאה. אוטונומיה במיוחד חשובה בעבודה, מכיוון שמאפשרת גישה לאזורי המוח המאפשרים חשיבה יצירתית, ביקורתית ותכנון קדימה. כשהעשייה נשענת על תחושת חובה, הכרח או אילוץ יש בלימה ודעיכה והשחיקה מואצת. לכן כל כך חשוב לייצר סביבות תומכות אוטונומיה. על התובנות הללו (בין היתר) נשען זרם החינוך המונטסורי. ככל שיש יותר אוטונומיה, עולה תחושת המשמעות והביטחון העצמי. גם אם זה מתחיל בעבודה, מהר מאוד זה ממשיך לשאר תחומי החיים.
אין דבר העומד בפני הרצון (חוץ מהרצון לעשות משהו אחר)
הסיבה העיקרית שבגללה נמנע מלקבל החלטה ו”נגלגל” אותה הלאה, היא הימנעות מלקיחת אחריות. זה מתבטא בשאלות כמו “למה אמרת לי לעשות את זה?!” ו-“מה נזמין?”. קל לנו יותר להחזיק אחרים אחראים (accountable). יותר פשוט להימנע מדברים קשים (כמו רגשות או שינוי דפוסים ומחשבות), מאשר לקבל החלטה ולהתמודד עם ההשלכות.
המתח בין הצורך באוטונומיה והפחד מהשלכות זה הבסיס לקונפליקט התקרבות-הימנעות הידוע בעולם הפסיכולוגיה. כולנו פגשנו מצבים בהם רצינו ולא רצינו משהו בו זמנית. זה הרעד בבטן לפני שליחת מועמדות לפרויקט גדול, והריגוש שמגיע אחרי ההגשה. עשייה כזו מרחיבה את אזור הנוחות וגבולות העצמי. זה כמו לגלות שמעבר לערפל אין צוק, אלא קרקע יציבה. הרחבת אזור הנוחות בצעדים הדרגתיים מאפשרת לנו לעשות דברים חדשים ומעלה את תחושת המסוגלות.
בחירה ילדית ולא ילדותית
בחירה מודעת היא ההבדל העדין בין התנהגות ילדית וילדותית. ילד עושה מה שהוא רוצה בלי לחשוב מה יקרה הלאה, מתוך ביטחון שיש מבוגר אחראי. זה סימן חשוב לבריאות בילדות. תהליך ההתבגרות התקין כולל העברה הדרגתית של האחריות מההורה אל הילד. התמודדות עם השלכות יכולה להיות לא נעימה, ולכן קל לגלגל את זה הלאה בילדותיות.
בחירה ילדית בוחרת במה שיהיה לי טוב גם מחר. כלומר, לספק את הרצון והחשק, אבל בהסתכלות אחראית על ההשלכות של הבחירה. מחשבה על ההשלכות מביאה לבחירה במקום בריחה. כדי לא להפעיל את מערכת ה-FFF ולהגיע להימנעות, אני ממליצה להתחיל בתרגולים קטנים ואישיים.
בחירה כאהבה עצמית
לפני כמה שנים נמצאתי רגישה למזונות רבים, והתפריט שלי הצטמצם משמעותית בין לילה. גם היום אני נמנעת מגלוטן, לקטוז, בוטנים, סויה ועוד. לא תמיד אני מוצאת מה להזמין בבתי קפה (בטח חלביים), וזה הוביל להמון תסכול בעבר. הייתי יושבת מתייסרת מול הפיצה שאני לא יכולה לטעום. הקושי נעלם כשהבחירה בסורבה במקום גלידה, נבעה מתוך אהבה עצמית. הבחירה באלה של היום ושל מחר מלמדת אותי שאני חשובה, שהרצונות שלי חשובים. הבחירה החופשית הופכת אקט של הימנעות לאקט של אהבה. ד”ר אגר קוראת לזה להתנהג בתבונה ולא בחכמה.
אין גבול
כשנפל לי האסימון שהבחירה תמיד בתוכי, כי אני יכולה לבחור גם לא לעשות – הרגשתי שצמחו לי כנפיים. פתאום דברים שידעתי התגלו כלא תמיד נכונים, וזה גרם לפקפק באמיתות אחרות שחשבתי. החיבור לעצמי הוא הבסיס לחיבור לאחר ולעולם. כשיש הלימה בין מי שאני למי שאני רוצה להיות, מימד הבריאות והוולביאינג בחיים גדל. קל יותר לעשות דברים, והחשק חוזר ללחיים.
אשמח להמשיך את השיח בתגובות, בפרטי, בסושיאל ואפשר גם במשרד.
זוהי כתבה אחת מתוך סדרת כתבות על הקיום האנושי. הכתבות מבוססות על ספרים, פודקאסטים וראיונות של א.נשי מחקר ושטח מהטופ העולמי. מידע נוסף על המקורות ניתן למצוא בעמוד עוד מוטיבציה.
הכותבת בעלת תואר BA בפסיכולוגיה וניהול, תואר MA בהתנהגות ופיתוח ארגונים, ותזה מחקרית בנושא השפעה הורית על מוטיבציה בעבודה. אפשר לקרוא על אלה עוד כאן.
