הי, מה נשמע?
הביס הקודם עסק במוטיבציה הכללית לעשייה, ומה קורה כשהדימוי העצמי שלנו תלוי בביצוע בתחום חיים אחד (נגיד, התפקיד בעבודה). במצב כזה, אין מספיק נקודות הטענות, ותהליך השחיקה מואץ. הביס הזה עוסק בשלבים השונים של תהליך השחיקה ואיך לעבור מדעיכה לזרימה.
חוסר תאבון
תחושת הדעיכה מאופיינת בחוסר אכפתיות ואדישות מסוימת. המוטיבציה נעה בגלים, ותמיד יהיו תקופות נמוכות יותר ופחות. הטריק זה לדעת לנצל את הירידה, כדי לתפוס תאוצה לזינוק. אם יש כלים וידע לניהול משאב המוטיבציה – אפשר להפוך תקופת דעיכה לזרימה ופיתוח יצירתי של ההמשך.
הבעיה מתחילה כשלאורך זמן מתפתחת אדישות כלפי האדישות, שמובילה אותנו לאי-נקיטת עמדה. במילים אחרות, כשבמשך הרבה זמן לא מתחשק לעשות כלום, לא מתחשק לעשות עם זה כלום.
לא אכפת לנו שלא אכפת לנו, ולכן לא נעשה עם זה כלום
בתהליך הדעיכה קשה מאוד לעזור לעצמנו ו/או לחפש עזרה חיצונית.
הקטע שבלי התייחסות, זה רק נהיה קשה יותר. בסדרת הכתבות אספר מה אפשר לעשות ולמה אפשר לשים לב, כדי לעבור ממצב של דעיכה לזרימה. אפרט איך להפוך את הדאון לציפייה.
האנושיות של השחיקה
עד לאחרונה מחקר השחיקה התמקד רק בתחום העבודה. עם התרחבות המחקר, המון מתגלה במהירות. ברור היום כי שחיקה היא חלק מהחיים, ואין דרך להימנע ממנה. חוסר האונים מול השחיקה מוביל הרבה פעמים להתעלמות, וכך נוצר סטרס כרוני. במקום להתעלם מהשחיקה, עדיף לנהל אותה. זיהוי התחנות שבדרך, מאפשר לא להגיע לקצה.
אדם גרנט מפרק את השחיקה לכמה שלבים, ומוסיף שחשוב להתמודד, עם כלים מתאימים לכל שלב.
אאוץ'
הסימן הראשון של דעיכה זה כאב. בשלב הראשון (anguish), משהו יכאב לנו או יפריע לנו. הכאב אמור לגרום לנו לזוז. אולי נתלונן על המצב, כדי לקבל אמפתיה וחיזוק מהסביבה. הכאב ימשיך עד שנעשה משהו כדי להסיר אותו. כל המטרה של הכאב, היא לסמן שמשהו צריך לקרות או להשתנות. אם לא נקשיב לסימנים העדינים הללו, הגוף יגביר את הווליום.
למשל, מנהל שליוויתי ואיבד את המנטור שלו בעבודה. מעבר לאובדן האישי, הצורך ללמוד איך לעבוד מול אדם חדש עייף אותו. אחרי התמודדות עם אינספור שינויים, זה היה יותר מדי. למזלו, היה לו את מי לשתף. השיחות על השינויים והקשיים מחזקות את הצורך בשייכות, וזה עושה לנו נעים במוטיבציה. השיתוף נותן לנו תחושת מובנות, הפידבק בדרך כלל משקף שאנו לא לבד בחוויה הזו. מציאת מילים ושמות לחוויות הרגשיות שמציפות, מקטינות אותן. הראש הופך צלול יותר. אבל מה קורה כשיש תחושה שאין מי שיבינו אותנו? במצבים כאלו לא תמיד נספר על הקושי, אפילו לחבר.ה או למשפחה קרובה. מה זה יעזור? גם ככה לא יבינו, ונרגיש יותר לבד. אז נעדיף להתרכז בטוב ולהדחיק את השאר. נרגיש רע שקשה לנו, כי לפחות יש לנו עבודה. זה גם נקרא חיוביות רעילה, ועוד על זה בהמשך.
לכל דבר אפשר להתרגל
כשגורם הלחץ לא נעלם, המוח מבין שהכאב לא עוזר. אז במקום להמשיך להתייחס ולהרגיש אותו, מתפתחת אדישות. והנה – הגענו לשלב השני (languish). נלך לעבודה, אבל לא באותה אנרגיה. נשב בשיחת הזום, אבל לא נשתתף אקטיבית. נענה על שאלות בצורה עניינית, אבל בלי עניין. העבודה אותה עבודה, אבל הניצוץ כבר לא שם. התשוקה וההתלהבות אבדו.
כדי להמשיך עם הדוגמה שלנו, בואו נגיד שהגעגוע למנטור גדול, והגעה למשרד גובה מחיר ממשי. די מהר נעבוד בלי רגש, going through the motions. למעשה כבר נשחקנו.
מיכל ריק
במצב של שחיקה החשיבה מוגבלת (באופן מילולי), מערכות המוח הזמינות משתנות. מבחוץ נראה איך האור הפנימי דועך, ותחושת התקווה מתרחקת. אין עניין בשום דבר, וקשה למצוא את הכוח להתניע.
לאורך זמן זה הופך לדיכאון. אז כבר נדרש טיפול מקצועי של מומחה בבריאות הנפש (פסיכולוג.ית או פסיכיאטר.ית). כשכבר הגעת לשחיקה, קשה מאוד לצאת לעשות משהו. נחוצה דחיפה אקטיבית מהסביבה הקרובה שדואגת ואוהבת.
עצירות תדלוק
דאגה ואהבה עצמית אינן לוקסוס או פינוק, אלא צורך בסיסי. אזורי המוח הקשורים אליהם משותפים לנשימה ודופק. קל לנו לספק אותו בגילאי ינקות עד ילדות. הדרישה לטפל באחרים, גורמת לנו לשכוח את עצמנו. לא סתם תופעות של שחיקה, קשורות לבעיות מעיים, לחץ דם, כאבי גב, מיגרנות, בעיות פוריות, הפרעות חרדה ועוד. כשתחושות שליליות לא מטופלות, הן משתרשות וגדלות בתוכנו. אם נעצור בזמן לתחזק את המשאב החשוב ביותר שלנו – אנחנו – הכל יהיה בסדר.
תחשבו על מכוניות פורמולה 1. כדי לנצח במירוץ ולהחזיק לחץ כל כך גבוה למשך זמן, נדרשות עצירות ביניים. ברגעים הללו, כדי לא לאבד זמן, צוות שלם של מומחים עוטף את הנהג והמכונית. תוך שניה וחצי המערכת כולה כמו חדשה ואפשר לעוף קדימה בבטחה. זה לא סתם מתאפשר. כדי לצאת משחיקה, נדרשת תקשורת וקהילה.
יש כמה דברים שאפשר לעשות כדי לעבור ממצב דעיכה לזרימה, ולהדליק את האש הפנימית. בהרצאת הטד המעולה, אדם מציע שלל פתרונות וכלים. העצות שלו פשוטות, והדוגמאות שלו נגישות. אם עוד לא הקשבת לפרק, אני ממש ממליצה (יש קישור בסוף הביס הקודם). בביס הבא ארחיב על שלושת הכלים שאדם גרנט הזכיר, ואיך ליישם אותם בשגרה היומיומית.
עד אז, מזמינה אותך לשתף (בתגובות, בהודעה פרטית או חבר.ה קרוב.ה) בדבר אחד קטן שיעשה לך טוב, ואפשרי לשלב כחלק מהשגרה. זה יכול להיות כוס מים דבר ראשון על הבוקר, התמתחות קלה אחת לשעה או שיחת טלפון עם חבר.ה ביום. הצהרה בקול מגבירה סיכויים לעמוד בזה, כי זה גורם לך קודם כל להתחייב בפני עצמך.
נתראה בביס של מוטיבציה הבא, בי בינתיים.
זוהי כתבה אחת מתוך סדרת כתבות על הקיום האנושי. הכתבות מבוססות על ספרים, פודקאסטים וראיונות של א.נשי מחקר ושטח מהטופ העולמי. מידע נוסף על המקורות ניתן למצוא בעמוד עוד מוטיבציה.
הכותבת בעלת תואר BA בפסיכולוגיה וניהול, תואר MA בהתנהגות ופיתוח ארגונים, ותזה מחקרית בנושא השפעה הורית על מוטיבציה בעבודה. אפשר לקרוא על אלה עוד כאן.
