הי, תודה שהצטרפת לבאנדל “ביס של מוטיבציה”. הבאנדל בנוי מביסים, כתבות קצרות, כל אחת מתמקדת בנושא אחר של מוטיבציה כללית. זה הדבר שיגרום לנו לעשות או לא לעשות כל דבר. כדי לצאת מדעיכה לזרימה, צריך לבחור מחדש מה כן ולא לעשות. מוטיבציה היא הסיבה שבחרנו. המרווח בין הביסים נועד כדי לתת זמן לחשוב ולעכל את הדברים. כל הביסים יחד, מעבירים דרך מחשבתית על התמודדות עם לחץ ושחיקה. התקווה שלי שבסוף הבאנדל, יהיו לך הכלים לבחור איך להתנהל בשגרה, כך שהיא תהיה יותר מהנה.
הבאנדל הראשון מתחיל בשינוי מגמת הדעיכה ומסתיים ביצירת זרימה. הבאנדל השני ימשיך להתעמק בהגברת מימדי ה-well-being של העשייה (ונמצא בשלבי כתיבה). אבל לפני שנענה על שאלות כמו “איך נראית השחיקה?” ו”מה זה בדיוק לחץ?” אני רוצה לדבר על השלב שלפני – מוטיבציה כללית.
מתחשק לי
אי פעם ראית ילד מנסה לפתוח סוכריה על מקל? גם אם המאמץ אדיר, הילד לא יוותר. ככה זה כשיש כוח רצון, עם תנאים ברורים להצלחה. השאלה היא לא האם הוא יצליח, אלא כמה מהר? והאם או מתי יבקש עזרה? ילד עם מוטיבציה פנימית חזקה יתמיד וינסה מגוון של דרכים. כל כישלון יהווה דלק להתנסות חדשה. אם יבקש עזרה, יסתכל איך המבוגר מצליח ויפיק לקחים לפעם הבאה. לעומתו, ילד עם מוטיבציות יותר חיצוניות יוותר מהר (או מראש) ויביע עניין רק בפרס שמתחת. כשיש מוטיבציה פנימית חזקה, הלמידה הופכת לסוכריה. אז ההצלחה מתוקה יותר. מצבי לחץ מתמשכים, כמו המציאות בה אנו חיים כרגע, פוגעים באיזון בין תחומי הבית והעבודה, ומחלישים את המוטיבציה הכללית.
ביסלי של מוטיבציות
למעשה אין לנו מוטיבציה אחת, אלא כמה פעילות בו זמנית. המוטיבציה הכללית שלנו מושפעת מכל תחומי החיים, וההלימה ביניהם. למשל, מוטיבציה בעבודה נשענת על המוטיבציה ללימודים. המוטיבציה במשפחה מושפעת מהמוטיבציה להישגים. אין לנו מוטיבציה אחת, תמיד יש כמה. על ידי שינויים פשוטים, אפשר לעודד אחת על פני אחרת.
כשהעבודה היא המוטיבציה
כשהייתי ילדה אמא שלי שיתפה ש”אם תעבדי במה שאת אוהבת, לא תעבדי יום בחייך”. הקשבתי לה ובחרתי מקצוע שמרתק אותי. מה שאני עושה הוא חלק ממי שאני. אם זה כל מי שאני, זה יכול להיות מסוכן.
במצבים שבהם העבודה מקור המימוש העצמי היחידי, הטייטל הופך לחלק מהזהות העצמית. במצב כזה שינויים בתפקיד מערערים את הבהירות של “מי אני?”. זו חוויה קשה הפוגעת בתחושת המשמעות הכללית. כשהעבודה מרכזית בחיים ומקור מרכזי למימוש עצמי, בלעדיה אין כלום. זה כואב, וזה קורה כל הזמן.
בשנים האחרונות עולם התעסוקה עבר טלטלה, והשלכות שלה עדיין איתנו. ההשפעות של אובדן המשמעות בזירה אחת, בהכרח משפיעות על זירות אחרות. הרי אי אפשר להפריד בין החשק לעשות בבית ובעבודה. כשאנחנו בדאון, אנחנו בדאון. זה משפיע על כל מי שאנחנו.
כאן בדיוק הסוד – בשילוב נכון של הבית והעבודה כדי שנוכל להיות כל מי שאנחנו, במקום להפריד את עצמנו לחלקים קטנים.
פעם היו לנו שעות מועטות בבית ושעות מרובות מהיום היו מועברות בעבודה. בהרבה מקרים, היום המגמה הפוכה. מי שהצליחו לשלב בהצלחה בין תפקידי הבית לתפקידי העבודה – פיצחו את הסוד של מודל העבודה ההיברידית שהופך יותר ויותר נפוץ. מי שלא – קורסים תחת הנטל.
שילוב בית - עבודה
על הנייר המעבר למודל עבודה היברידי משחק לטובתנו (אם מיושם נכון). הנוחות של הבית אמורה לאפשר גישה לחשיבה יצירתית וחדשנית. שעות הנסיעה והפקקים מתקצרות, ומאפשרות יותר זמן למנוחה ומשפחה. בפועל המציאות גילתה תמונה אחרת.
בתחילת 2020 העבודה נכנסה הביתה בפתאומיות, הרבה פעמים לסביבה לא מתאימה. כך נוצרו מצבים אבסורדיים. למשל, מנהל מוצר בהיי-טק שפיתח מערכת מאפס כשעבד מהמיטה, עם מגש ארוחת בוקר כשולחן עבודה. מאז התרחשו המון מעברי דירות ומגמת הנוודות הדיגיטלית עלתה. ועדיין, רואים שהכנסת המשרדים הביתה מוסיפה עומס במקום להוריד.
מחקר של מייקרוסופט הראה איך המעבר לעבודה מהבית פגע קודם כל בפנאי. במחקר על 400 צוותים גלובליים, ראו שבמקום לבחור מתי, איך ואיפה לעבוד, עבדו כל הזמן ובכל מקום. במקום ירידה, יש זינוק בפעילות בזמן ארוחת הצהריים, והתווספה משמרת ג’ בין 20:00-22:00. היום החברה עושה המון כדי לתקן את זה.
כשהטיפול בבית ובמשפחה מתבצע תוך כדי יום העבודה, נוצרת תחושת שווא שלא עבדנו מספיק.
מרדף אחרי הזנב
זה איתנו גם היום. שיחות ועידה תוך כדי הסעות והכנת ארוחות. פגישות זום מהירות בחופשות. במקום לאזן ולשלב בין הבית-חיים-עבודה, הכל מתערבב לעיסה לא ברורה. התוצאה היא קריסה ושחיקה מהירה. אנחנו לא מספיק פה, ולא מספיק שם. עם תחושת כישלון בכמה תחומים, והצלחות נעלמות מול העיניים.
תחושת ההפסד התמידית יחד עם ריבוי משימות והניסיון להסתיר, הופכים ללחץ מצטבר. השחיקה (האישית והמשפחתית) ממשית ומהירה. נוציא יותר אנרגיה, כדי לשמר את הביצועים, בזמן שאין איך, איפה או מתי להיטען. למעשה, יש דרך בה שילוב יכול לעבוד! אם נקפיד על כמה עקרונות, שיחת טלפון עם תנועה אוטומטית (טיול בגינה, תליית כביסה, ניקוי אבק) אפילו מועילה!
מה שבאחד - בשלם, מה שבשלם - באחד
המחקר של מייקרוסופט מצטרף לשורה ארוכה של מחקרים, שמראים את ההשלכות של הריחוק החברתי, המגבלות על האנושיות ובכלל – החיים בעולם שלנו היום. גם אם נראה לנו שזהו, האיום חלף והכל נגמר – זה לא המצב. ההשלכות עדיין איתנו, וישארו לאורך זמן. בסדרת הכתבות “מחשבות על פודקאסטים” סיכמתי תוכן מקצועי מתקדם וחדשני, כדי לעזור להתמודד איתם.
בשנים האחרונות, כחלק ממסע אישי לשינוי דפוסי ההתנהלות, נחשפתי למגוון מקורות. האזנתי למאות (אם לא אלפי) שעות של תכנים מא.נשי אקדמיה ושטח בטופ העולמי. במפגש עם הסביבה המיידית הבנתי את הפער בין הידע הזמין לחידושים בתחום. זיהיתי צורך אדיר בתובנות, בכלים שהתגלו. שילבתי אותם בתהליכים האישיים שהעברתי במשרד, ונדהמתי מעוצמת ההשפעה. מכאן נולדה הסדרה.
מקווה שתשארו איתי במסע לחיזוק המוטיבציה הכללית. אשמח שנמשיך את השיח בתגובות, בסושיאל ואם תרצו – במשרד 🙂
הכתבות הבאות ישענו על הרצאת טד של ד”ר אדם גרנט בנושא המעבר מדעיכה לזרימה. אני מצרפת קישור להרצאה. היא אומנם באנגלית, אבל לדעתי שווה ולא מסובכת. מקווה שתהנו כמוני.
נתראה בביס הבא,
בי בינתיים 🙂
זוהי כתבה אחת מתוך סדרת כתבות על הקיום האנושי. הכתבות מבוססות על ספרים, פודקאסטים וראיונות של א.נשי מחקר ושטח מהטופ העולמי. מידע נוסף על המקורות ניתן למצוא בעמוד עוד מוטיבציה.
הכותבת בעלת תואר BA בפסיכולוגיה וניהול, תואר MA בהתנהגות ופיתוח ארגונים, ותזה מחקרית בנושא השפעה הורית על מוטיבציה בעבודה. אפשר לקרוא על אלה עוד כאן.
