אתמול בערב התראיינתי למגזין מקצועי בארה”ב על איזון בית – עבודה. השאלה אליה התכוננתי הייתה “איך העבודה משרתת את חייך?”. כמו שקורה כשהשיחה מעניינת, גלשנו לדברים אחרים לחלוטין ממה שתכננתי להגיד, ויצא שכל ההכנה שלי היתה לחינם. החלטתי שאת התובנות שלא חלקתי שם, אעלה לכאן.
הסיבה שבחרו לראיין אותי היא גם כי זה המקצוע שלי, אבל גם כי במשך שנים עיצבתי את העשייה כך שתתמוך ברצונות שלי מהחיים. בראש ובראשונה, הבחירה בעצמאות נבעה מרצון להיות אמא כפי שאני רוצה בגמישות מלאה. מה זה אם לא לשרת את חיי?
בניסיון לקחת את הדוגמה האישית ולהפוך אותה כללית, עליתי על שלושה אופנים שבהם כל עבודה יכולה לשרת את החיים. כשהעבודה עונה על שלושת הקיטריונים הללו, יותר קל לאזן בין בית – עבודה ולשמור על וולביאינג (wellbeing) בעבודה, ובחיים בכלל.
Mind
מה שאני עושה מהנה ומעניין אותי
בחרתי ללמוד נושאים ותארים שפתחו לי דלתות לקבל את ההחלטה אחר כך. העיקר שיהיה לי מעניין ומאתגר. היום העבודה שלי מגרה את המחשבה וגורמת למוח שלי להגיד “יאמ!”. כשאני נתקלת בדילמה רצינית, אין תסכול. במקום, אני מרגישה איך מתחשק לי לצלול לתוך הסוגיה ולבחון אותה מכל הכיוונים. נושאים של התנהגות אנושית, קבלת החלטות, מוטיבציות והתפתחות אישית תמיד היו חלק ממני, כבר מהתיכון. בבחירת המקצוע, הקשבתי לקול הפנימי ביותר ובחרתי משהו שממש מעניין אותי.
תחושת עניין, אתגר, למידה, התפתחות וסקרנות זה מוטיבציה פנימית. בחירת עשייה שגורמת להרגיש ככה, הופכת את המשימותהסיזיפיות לקלות יותר. אז יש סכנה שהאתגר באיזון בין הבית לעבודה יהיה כי קשה להתנתק מהעבודה. בכל מקרה, כשהמתח בין להיות פה ושם נובע מרצון להיות בשניהם, זה עדיף מאשר כשנובע מפחד מכישלון בהכל.
מה לעשות אם העבודה לא מעניינת?
ברור שלא תמיד יש את הפריווילגיה לעבוד בתשוקה. לפעמים העבודה היא עבודה, ומתקיימת כדי לתחזק את כל מה שמסביב. במקרה כזה, חשוב למצוא את ה”משהו המעניין” שימלא את החלל מחוץ לשעות העבודה. זה ייתן תחושת משמעות שתלווה אותך לכל מקום, ותכניס את הניצוץ לעשייה בדרך עקיפה.
Body
השגרה שלי עובדת עבורי ומשתנה איתי
המדרון לשחיקה מהיר ותלול. קל מאוד לוותר על תחום הפנאי, ולשקוע ב”דברים שצריך לעשות”. הצבת גבולות (לאחרים ועצמיים) על מספר פעילויות ששומרות מפני השחיקה, עוזר לקדם איזון בית – עבודה.
הכנסת זמן אוויר ללו”ז, ולוודא שזה אשכרה מבוצע, שומרת על הגוף משחיקה. בבאנדל “ביס של מוטיבציה”, כתבתי על זה לעומק. למרות ששחיקה מתרחשת תמיד, יש לנו אחריות לטפל בשחיקה שלנו. לעצור את יום העבודה בזמן, והכנסת פעילויות מורידות לחץ הכרחיות כדי לשמור על האיזון בין הבית והעבודה. אני אוהבת לשים אירועים חזרתיים של מנוחה ביומן הגוגל, כדי להיות רגועה שהזמן שמור לי קדימה.
מה זה התנהגויות מורידות לחץ?
בוובינר שהעברתי על שחיקה בקהילת עצמאיות מהבטן פירטתי 7 התנהגויות מורידות לחץ, כפי שהובאו בספר “Burnout” של האחיות נגוסקי. בקצרה, מחקרים מצאו התנהגויות ספציפיות שמשחררות רעלים שמצטברים בתאי הגוף בעקבות הלחץ היומיומי של החיים. על ידי ניקוז הרעלנים החוצה, השפעות השחיקה ממש נמנעות. למשל, חצי שעה של ריצה או הליכה בטבע, הבעת חיבה וצחוק מתגלגל או בכי משחרר. כדי לאזן בין בית – עבודה ולמנוע את השחיקה, כדאי להכניס כמה שיותר התנהגויות כאלו בשגרה.
Soul
יש לי תחושת זרימה (flow) בעבודה
קריטריון ההחלטה שלי למה להגיד “כן” ולמה לסרב נשען על תחושה פנימית של התרחבות. גלנון דויל לימדה אותי ללכת לקראת מה שמרגיש חמים בבטן. כך העשייה שלי נותנת לי משמעות.
ניהול קהילת עצמאיות מהבטן מקדם קריאה עמוקה שלי לפמיניזם ושיוויון. ייעוץ בנושאי מוטיבציה בעבודה משלב את חוזקות האישיות שלי. מפגש עם קבוצות ופתיחת המחשבה המשותפת, ממלאים אותי באנרגיה.
כולנו חווינו מתישהו את התחושה הזו, שעשינו משהו והכל נעלם מסביב. יכולנו להמשיך לעשות את זה לנצח, ולא להתעייף לעולם. הטריק זה לשכפל את החוויה גם בעבודה. למצוא את המקומות (גם אם הם מועטים) שבהם אפשר להישאב לתוך העשייה ולחוות flow. בזמנים האלו המוח מתפתח ומייצר קשרים חדשים בין אזורים שונים. זה כיף וממכר, וגורם לנו לרצות עוד ועוד ועוד.
ואם אין זרימה בעבודה?
קשה לי להאמין שאין לך שום רגע אחד של חוויה חיובית בעבודה. אם קשה לך למצוא אחד, אולי זה הזמן להפגש. עד אז, אפשר לייצר את הזרימה במקומות אחרים. זה כמו מילוי בטריה, כדי שיהיה לך יותר כוח זמין בעבודה. בדרך כלל יש איזשהו תחביב רדום, שהבטחת לעצמך לעורר. אולי זה גלישה? או יוגה? אולי לבנות משהו עם הידיים? כדי לקדם איזון בית – עבודה, חשוב לפנות זמן לפעילות כזו שממלאת בהנאה. הרגעים הללו של זרימה, הם ביטוי להתפתחות והרחבה אישית. בעיניי זו משמעות החיים. כשהעשייה המקצועית לא כוללת הנאה ועניין, החיים פחות מהנים.
איזון בית - עבודה במרחק נגיעה
אחת הסיבות שאני עושה את מה שאני עושה, זה כדי להראות שאפשר ליהנות מהדרך. גם כשהיא קשה, ואולי במיוחד כשהיא מאתגרת, עם הכלים המתאימים אפשר להגיע לפסגות מטורפות. למדתי את זה באקדמיה, אני חיה את זה בעצמי ואני מלמדת עשרות בחודש איך לעשות את זה באופן עצמאי.
אחרי ההבנה שיש בעיה ושנדרש שינוי בהתנהלות, החלק הכי קשה זה להחליט מה השינוי שיבוצע?
התחייבות בכתב לשינוי התנהגותי נמצא כמגביר את סיכויי ההצלחה. כדי שיהיה יותר סיכוי שזה אשכרה יקרה, אפשר לכתוב לי בפרטי (או בתגובות כאן) – “מה ישתנה בהתנהלות שלך מחר כדי להיות ביותר איזון בין הבית והעבודה?”.
תודה שהיית איתי והקדשת לי זמן ואנרגיה 🙂
נתראה בפעם הבאה,
ביי בינתיים
