כמו הרבה שנולדו בשנות ה-80, אמרו לי שמנוחה צריך להרוויח. חונכתי שלדאוג לעצמי זה פינוק. בירושלים של האינתיפאדה השנייה, המנטליות הרווחת היתה של “מה שלא הורג אותך – מחשל אותך”. אולי שמעת משפטים תמימים לאורך החיים כמו, “זה שום דבר” או”לא נורא, לא קרה כלום”. במקום לנחם, המשפטים הללו מלמדים להתעלם מרגשות. במקום לתת מקום לחוויה המלאה של הרגש, למדנו להתעלם מהאיתות הפנימי שאומר “הי, קרה כאן משהו”. התנתקנו ממערכת הריפוי הטבעי שיש בגוף.
בלי החוויה המלאה של הרגש, אין את הקתרזיס של הסוף. לאורך השנים הלחץ הצטבר, ועכשיו המוח והגוף משלמים את המחיר של חיים שלמים. במקום להמשיך להתעלם, עדיף להסתכל על מה שקרה, כדי להבין איך לרפא.
הגוף יודע
אם אי פעם נחתכת מסכין, למדת על בשרך שהגוף יודע להחלים. כל תא בגוף בעל יכולת ריפוי טבעי. זה לא רוחניות, אלא רפואה נטו. לכולנו קוד גנטי פנימי, המתפתח בהתאם לתנאים בסביבה. תהליך זה מתרחש בנו כל יום, כל היום (תאי עור, שיערות וציפורניים מבטאים את זה הכי ברור). תהליך התחדשות התאים קורה גם במוח ונקרא נוירוג’נסיס. למרות שעד לאחרונה לא האמינו בו, היום זה הנחת בסיס.
כל תא יודע מה לעשות, כדי להיות במצב בריא.
זה אומר שגם במצבי לחץ, הגוף יודע מה לעשות כדי להתאזן. הדרך לשם דורשת שחרור קונספטים כמו “מותר” ו”אסור”, “מצופה” או “לא מקובל”.
כדי להקשיב לגוף, צריך פשוט להיות. הגוף יודע לשחרר מתח בלי שנשים לב. למשל, פיהוק, התמתחות או צמרמורת. לפעמים אפילו נכנס להתקף צחוק במצבי מבוכה וחוסר נוחות. כל אלו דרכים אוטומטיות של הגוף לשחרר לחץ. אלו ביטויים לריפוי טבעי.
פלאג אנד פליי
אפשר ללמוד איך להפעיל את המערכת בצורה רצונית. כל מה שצריך זה לקחת נשימה עמוקה. למלא את הבטן פנימה מהאף, להחזיק שניה בשיא, ולשחרר החוצה מהפה באיטיות. לא סתם הצורך בניהול הלחץ, סיום הסייקל ושחרורו החוצה, בסיסי כמו אכילה, נשימה ושינה.
הקטע הוא שדווקא בלחץ הנשימה נעצרת. לכן צריך לתרגל את כפתור ההפעלה.
להתמודד בגבורה
עצירת התגובה האוטומטית מביאה להצטברות הלחץ בגוף. זה קורה כשלא מקובל להתעצבן, כשבריחה נתפסת כחולשה, כשקיפאון מתורגם לבושה. במקום לסיים את המעגל, הרגשות השליליים מהחנקת התגובה פותחים מעגל לחץ חדש. כך נוצר מעגל המשכי של רגש שלילי, והלחץ הופך לכרוני.
למעשה, אין שום שליטה על איזה סוג תגובה תבחר מול הלחץ. המערכות המוחיות שמעורבות, כל כך רחוקות מרמת המודעות, שהמחשבה על בחירת תגובה נראית לי מצחיקה. האמת? גם אין סיבה לנסות.
חישוב סיכונים
המוח שלנו הוא מחשב כל כך מתוחכם, שעוד לא ברור עד הסוף איך הוא עובד. במילי-שניה, הוא יודע לאחזר את כ-ל אירועי העבר הרלוונטיים, ולבחור תגובה אופטימלית. לא סתם אחרי הרצאה גדולה יש צמרמורת. תנו לה פשוט להיות. הרגשות שלנו הם סימן חשוב לניהול הסיכונים הזה. הפרשנות שמגיעה אחריו מחליטה אם נרגיש פחד או ציפייה. אז אם רגשות באו לעזור לנו, חשוב להתייחס אליהם באדיבות וחמלה. גם לשליליים והקשים שבהם, כמו עצב, געגוע, תסכול ושעמום. במקום לברוח מהם להתנהגויות מסיחות, עדיף לעבור דרך כל המנהרה. אל תפחדו להרגיש את הרגש ולסיים את הסייקל.
"אם ידע הוא כוח, ידיעת מה שאינו ידוע היא תבונה"
ניסוי והתנסות זה הסוד
הדרכים לשחרור הלחץ וסיום הסייקל משתנות בין אנשים ורגעים. מה שעבד בבוקר, אולי לא יתאים בצהריים. הדרך שהתנעת בעבודה, לא תמיד תתאים בבית. למידה תמידית של אסטרטגיות וטקטיקות לניהול עצמי הכרחית. ההשתנות שלנו תמידית. למידה ולמידה-מחדש הכרחיות, כדי לשמור על רלוונטיות. הכתבה הבאה מוקדשת לדרכים להורדת לחץ, כדי לשמור משחיקה.
זוהי כתבה אחת מתוך סדרת כתבות על הקיום האנושי. הכתבות מבוססות על ספרים, פודקאסטים וראיונות של א.נשי מחקר ושטח מהטופ העולמי. מידע נוסף על המקורות ניתן למצוא בעמוד עוד מוטיבציה.
הכותבת בעלת תואר BA בפסיכולוגיה וניהול, תואר MA בהתנהגות ופיתוח ארגונים, ותזה מחקרית בנושא השפעה הורית על מוטיבציה בעבודה. אפשר לקרוא על אלה עוד כאן.
