דוגמאות של מכוונות עצמית גבוהה, המציגות חשיבה ופעולה באופן אוטונומי וממוטיבציה פנימית, עוזרות להבין את תיאוריית המכוונות העצמית.

התיאור הטוב ביותר של מכוונות עצמית הוא:

• אמונה שיש שליטה על החיים האישיים.
• לקיחת אחריות עבור ההתנהגות (קבלת קרדיט ואשמה כשראוי).
• הנעה עצמית במקום מתוך סטנדרטים של אחרים או מקורות חיצוניים.
• בחירת פעולות בהתבסס על ערכים ומטרות אישיים.

לדוגמה, דמיינו תלמידת תיכון שנכשלה במבחן חשוב. אם היא בעלת מכוונות עצמית גבוהה – תיקח אחריות על מעשיה, תאמין שיש לה שליטה על ההתנהגות וכד’ – כנראה שתגיד להוריה שהייתה יכולה ללמוד יותר, ושהיא מתכננת להקדיש יותר זמן ללימודים. תוכנית הפעולה שלה תהיה זהה, בלי קשר לתגובה ההורית, מכיוון שהיא עצמה מונעת מרצון פנימי למסוגלות וידע.

אם אותה תלמידה בעלת מכוונות עצמית נמוכה – מרגישה חוסר שליטה על חייה ומרגישה שהיא קורבן של הנסיבות – היא עשויה להאשים את המורה על מבחן קשה, אליו תלמידים לא היו מוכנים. אולי תאשים את הוריה, שלא עזרו לה ללמוד, או חברים שהסיחו את דעתה. אם אכפת לה מהציון, זה לא בגלל רצון פנימי להצליח. אולי זה מרצון לזכות באישור הורי, או לטפח את הזהות העצמית שלה, על ידי השגת הציון הטוב ביותר בכיתה. אולי תרצה להרשים את המורה עם הידע שלה. בכל מקרה, זה לא ינבע מבפנים.

מי שמאמצת תחביב חדש כי אולי תהנה ממנו, מציגה מכוונות עצמית. לעומתה, מי שמאמצת תחביב כי זה נראה יוקרתי או מרשים, אינה מכוונת עצמית.

באופן דומה, מי שמאשים את כל האקסיות שלו בהרס מערכות היחסים, אינו מציג מכוונות עצמית. מי שלוקח אחריות על חלקו ותרומתו למערכות יחסים אומללות מהעבר מציג מכוונות עצמית.

ייתכן שזיהית דפוס: אלו שיקחו אחריות על המעשים ויפעלו בהלימה לערכים ומטרות אישיים – יהיו מכוונים עצמית. אלו שיאשימו אחרים, יראו עצמם כקורבנות ויעשו דברים לאישור או הכרה חיצונית – לא.