אחרי שנים של תרגול יוגה, מדיטציה ותהליך ריפוי אישי עמוק, למדתי להרחיב את היד החמה גם פנימה. שילבתי את העקרונות הללו כלפי עצמי. בכנות, זה אחד האתגרים הגדולים של חיי, ואני עוסקת בנושאים הללו כל יום מול מקומות של קושי ואתגר – גדולים וקטנים כאחד. 

אני חושבת שכולנו ככה, ושזה חלק מהאתגר של הקיום האנושי.

ובאמת, מאז שהגברתי את הנוכחות של חמלה עצמית וההיכרות עם הרגשות שלי (בהווה ובעבר), התגובות הרגשיות שלי השתנו. דברים שפעם עצבנו אותי, כבר לא מפעילים באותה צורה. יש לי הרבה יותר רוך לתת לעצמי ולעולם, ומה שפעם תיסכל הופך לפעמים למצחיק.

זה קורה לי בבוקר כשקושי של ילדים לצאת מהמיטה מתקבל בחיוך אוהב וחיבוק, במקום “קדימה, בוקר!” תקתקני. או מול דף נחיתה שמראה לי שהמסרים שביקשתי להעביר לא הובנו, ובמקום לשאול “למה היא לא הבינה?!” אני חושבת “איך אני יכולה לעזור לה להבין?”.

התוצאה של העבודה המשותפת אחרת לחלוטין, וכל הדרך לשם מייצרת רגשות חיוביים.

הדרך לשם לא פשוטה, ואני עדיין אוספת כלים להתמודד, עם תכנים חדשניים מהחוקרים והחוקרות המובילות בתחום.