fbpx

אטלס הלב – רגשות ומחשבות

אישה עם חולצה שחורה מחזיקה לב אדום רגשות
הבוקר סיימתי את הספר החדש של ברנה בראון, אטלס הלב. הספר סוקר 87 רגשות וחוויות אנושיות ומתאר איך הם מתנהגים בגוף, במיינד ובמערכות היחסים שלנו. הוא מומלץ מאוד, ולאורך הפרק האחרון ממש קיוויתי שאיכשהו יהיה ממנו עוד. עולם הרגשות לא חדש לי. הקורסים שהכי נהניתי מהם בתואר הראשון בפסיכולוגיה היו אישיות, רגשות, פסיכולוגיה חיובית ופסיכולוגיה קוגנטיבית. קפצתי מאושר כשהתקבלתי לסמינר בנושא הורדת לחץ עם מיינדפולנס. זה היה ב-2012. מאז אני לומדת עוד ועוד על העולם הפנימי שמשותף לכולנו. ועדיין, הספר חידש לי. יותר מזה, הוא חידש אותי. 
החלטתי לאסוף כמה נקודות שנשארו בי והשאירו בי חותם, ולשתף כאן. כי בסופו של דבר, המטרה שלי היא לעזור לכמה שיותר אנשים לפעול מתוך רצון, תשוקה, עניין, אכפתיות ודאגה – כלפי המשימה, עצמם וכלפי הצוות שאיתו עובדים. הבנת הרגשות שלנו חשובה במיוחד, כיוון שאיכות ועומק הקשר שלנו עם אחרים מוגבל רק על ידי איכות ועומק הקשר שלנו עם עצמנו. זה גם שיעור שהפנמתי עוד יותר מההאזנה לספר.

מפה לעולם הרגשות

המסר הסופי של ברנה בראון, בעיניי, הוא שהאחריות להבין את הרגשות (שלנו ושל אחרים) מוטלת עלינו. אפשר לחיות את החיים בסחרור, מדבר לדבר. למצוא סיבות למה קרה ככה, ולמה ככה. להרים את הנייד ולברוח אל האינסטגרם בכל פעם שמשהו זז בתוכנו.

ואפשר גם להתבונן ברגשות, למרות שזה הדבר שהכי קל למסמס. הקטע שזה דורש מאיתנו חתיכת מאמץ. לצאת מהמסך ולהתחבר לעצמנו, לטבע ולאחרים.

הספר של ברנה בראון הוא כמו מדריך, עוזר להתהלך בעולם הרגשות. אפשר לשיים דברים שעולים בנו יומיום, ולא תמיד קל לתפוס ברגע. או שלפעמים קל יותר לברוח.

החוויה האנושית של רגש-מחשבה

הספר עוסק בחוויה הבסיסית שלנו כבני אדם וחיות חברתיות ומתבסס על עשרות שנים של מחקרים. אחד הדברים שברנה מדגישה כבר בהתחלה, הוא שרגשות יכולים להיווצר מגירוי חיצוני או פנימי. מה זה אומר? שאפשר להרגיש שמחה מזר פרחים שמחכה על השולחן בהפתעה (חיצוני). בנוסף, מספיקה המחשבה על קבלת זר פרחים בהפתעה (פנימי). למעשה, אני בטוחה שמעצם קריאת השורות האלה, כבר דמיינת הליכה לקראת שולחן ומעליו זר פרחים שהיית רוצה לקבל. אולי אפילו יש כמה חיוכים בלתי רצוניים (תגובה אוטומטית ייחודית לחווית הרגש joy).
זה אומר ששינוי המחשבות ייצר רגש בכוונה. כלומר, אני יכולה לשנות חשיבה לקראת פגישה חשובה, כדי לעורר רגשות חיוביים כלפיה. היופי שאין דבר כזה רגש מזויף. אם גרמתי לעצמי להרגיש שמחה לפני פגישה עם משקיע למיזם, המוח כבר נמצא במצב (state) מסוים שמאשפר גישה לחשיבה יצירתית, התלהבות וחיבור לאחר.
לעומת זאת, אם אשקע במחשבות על כמה אפשר לאבד ואיזה כישלון זה יכול להיות – החשיבה משתנית וממש רואים איך טווח האפשרויות מצטמצם. יש הרבה יותר חשיבה דיכוטומית (שחור-לבן/אנחנו-הם) וריאקטיביות, במקום פרואקטיביות. 
רגשות הן השפה האנושית, וככל שנבין איך הם מפעילים אותנו ואיך להפעיל אותם, נדע לתקשר ולעבוד יותר טוב יחד.
כמנהלת קהילה, כיועצת לניהול וכאמא – המחשבה הזו מהדהדת בכמה רמות וגורמת לחשוב על הרגשות שאני מעוררת במי שבתקשורת איתי.

הקשר בין גבולות וחמלה

אחד המשפטים שנשארו איתי מההאזנה לספר, עוסק בקשר בין אמפתיה, חמלה וגבולות. הוא הפוך מהאינטואיציה, והשפיע עלי כל כך שהוספתי אותו לתזכורות בראש הלוח המחיק שבמשרד. יחד איתו יש משפט מהספר המצוין “Think again” של אדם גרנט ותזכורת להודיה.

Boundaries are prerequisite to compassion and empathy

צילום לוח משרד אלה שלוי אנטליס רגשות
“גבולות הן תנאי מקדים הכרחי לחמלה ואמפתיה.”
מה?!
הקשבתי לקטע הזה כמה פעמים, כי הוא שבר כמה אמונות.

ההבדל בין אמפתיה והזדהות

בעבר לימדו אותנו (או אותי לפחות) שלהיות שם עבור האחר.ת דורש מידה מסוימת של ויתור עצמי. צריך לשים את עצמך בצד ולהתייחס לצרכים של מי שמולך.  כשחברה מספרת לך שעוברת משהו, את לא חושבת על עצמך – את חושבת עליה ולחלוטין בסיפור שלה ואיתה. נשנא יחד את מי שנפרד ממנה, נכעס על הקולגה שעיצבנה אותה, ונרצה לחבק את מי שנתן לה קידום.

למעשה, אחרי עשרים שנות מחקר, ד”ר בראון הבינה שזה ממש הפוך! כשלמדתי הקשבה אמפטית בתואר השני בייעוץ, למדנו איך לזהות מה הרגש שעולה בי כתגובה לאחר, ומה מתוך תגובה לזיכרון שלי. חלק עיקרי מהפרקטיקום היה ללמוד להגיב מהמקום האמפתי ולא הרגשי. חשבתי שאני יודעת איך להיות שם. בטח עבור החברות, הקולגות ועבור עצמי. בוודאי במקומות שממש אכפת לי. ואז הגיעה ד”ר ברנה בראון והודתה שהיא נאלצת להפריך את עצמה.

אז מה כן?

ברנה מרחיבה שכדי להיות במקום של חמלה ואמפתיה, אי אפשר לערבב את החוויות הרגשיות. כשאני מוצפת ברגש, אין לי clear mind בשיחה ואני עסוקה בי במקום בך. כשאין הבנה איפה אני נגמרת והאחר.ת מתחיל.ה, אין דרך לראות את האחר.ת בבהירות.

לעומת זאת, כשיש גבול אני יודעת מה אני כן ומה אני לא. אני יכולה להיות שם בשבילך באמת ולתת לך את מה שאת.ה צריך.ה ורוצה באותו רגע, ולא להשאב לחוויה הרגשית שלי. החלק המפתיע בסיפור הוא שדווקא במערכות יחסים שבהן יש קירבה ואהבה, קשה מאוד ליישם את זה.

כך יוצא שדווקא כשאכפת לנו, קשה לנו להיות שם בשביל האחר.ת. 

המחשבה הזו גרמה לי לעצור רגע. התובנה הזו, שדווקא לחברה טובה קשה להשאר אדישה. כשהיא מספרת לי שמישהו פגע בה אני קופצת לאוטומט, במקום לנשום איתה בחיבוק. במקום לעצור ולחשוב “למה היא מספרת לי את זה? מה יעזור לה לעבור את זה?”.
דווקא בשיחה על פרויקט משמעותי בעבודה, נתקשה להבין את הדעה של האחר בדיונים של פתרון בעיות. כשהאמפתיה נמוכה ויש רצון גבוה לשמור על החלק שלי בפרויקט, אין פתיחות לדעות של אחרים. רק נחפש אישורים למחשבות של עצמנו.

חמלה עצמית הבסיס להכל

בספר ברנה ממשיכה להסביר איך אפשר להתגבר על זה, ולשלב גבולות בריאים שמעודדים תקשורת ויחסים בריאים בקבוצה (בין אם זה משפחה, צוות או ארגון שלם).
אחת ההמלצות שלה היא תרגול של מדיטציית loving kindness. 
הקונספט הוא שברגע שהמוח ירה דפוס מסוים של פעילות, הרבה יותר קל לו לשחזר אותו שוב ושוב. תחשבו על הפעם השניה שתרכיבו פאזל לעומת הראשונה.
אז אם נלמד את המוח דפוס של חמלה ואהבה בצורה יזומה ובתנאים אופטימליים של מדיטציה מודרכת, יהיה קל יותר לשלוף את התגובה הרגשית הזו במצבים אחרים.
ביוגה קוראים לזה לקחת את התרגול מעבר למזרון.

העמקת הקשר והתקשורת

תרגול מדיטציית loving kindness בעל השפעות מדהימות על הורדת רמות הלחץ הכלליות, וגם על המסלול הייחודי של לחץ הדחיינות. בשנים האחרונות היו כמה פריצות דרך, שממש שינו את הפרדיגמה בחקר המוח.
המדיטציה היא כלי שעוזר לי מילדות, בזכות דודה אהובה שראתה את הרעש בתוכי. גרנו באזור עם המון עצים בירושלים. ליד גינת המשחקים הקבועה, היא מצאה פינה שקטה. יום אחד, היא לקחה אותי אליה ולימדה אותי לשבת על האבן. להקשיב לרוח. היא אמרה שהמקום הזה תמיד זמין לי, וזה נכון עד היום. עבורה חקרתי טיפול במיינדפולנס להתמודדות עם סרטן השד, באותו סמינר בתואר הראשון. בעמוד עוד מוטיבציה אספתי שלוש מדיטציות אהובות.
בהמשך הכתבה תמצאו גם קישור לשיעור בנושא מאת טרה בראק.
נמצא שאפילו עשר דקות בשבוע עושות השפעה, ועוזרות ללמד את המוח חמלה ואמפתיה גם כשמשהו מפעיל אותנו, בין אם זה מכעס ותסכול או מאהבה ותשוקה.

היכולת שלנו להיות בקשר עם אחרים,
מוגבלת בעומק הקשר שלנו עם עצמנו

היכולת שלנו להפגין רגשות כמו חמלה, אמפתיה, אהבה ודאגה, מוגבלת ביכולת שלנו להפגין אותם כלפי עצמנו.

זה גדול, אפילו גדול מאוד.

האתגר האנושי

אחרי שנים של תרגול יוגה, מדיטציה ותהליך ריפוי אישי עמוק, למדתי להרחיב את היד החמה גם פנימה. שילבתי את העקרונות הללו כלפי עצמי. בכנות, זה אחד האתגרים הגדולים של חיי, ואני עוסקת בנושאים הללו כל יום מול מקומות של קושי ואתגר – גדולים וקטנים כאחד. 

אני חושבת שכולנו ככה, ושזה חלק מהאתגר של הקיום האנושי.

ובאמת, מאז שהגברתי את הנוכחות של חמלה עצמית וההיכרות עם הרגשות שלי (בהווה ובעבר), התגובות הרגשיות שלי השתנו. דברים שפעם עצבנו אותי, כבר לא מפעילים באותה צורה. יש לי הרבה יותר רוך לתת לעצמי ולעולם, ומה שפעם תיסכל הופך לפעמים למצחיק.

זה קורה לי בבוקר כשקושי של ילדים לצאת מהמיטה מתקבל בחיוך אוהב וחיבוק, במקום “קדימה, בוקר!” תקתקני. או מול דף נחיתה שמראה לי שהמסרים שביקשתי להעביר לא הובנו, ובמקום לשאול “למה היא לא הבינה?!” אני חושבת “איך אני יכולה לעזור לה להבין?”.

התוצאה של העבודה המשותפת אחרת לחלוטין, וכל הדרך לשם מייצרת רגשות חיוביים.

הדרך לשם לא פשוטה, ואני עדיין אוספת כלים להתמודד, עם תכנים חדשניים מהחוקרים והחוקרות המובילות בתחום.

מה אפשר לעשות?

חשוב להשקיע זמן, אנרגיה וכסף בהעמקת הקשר שלנו עם עצמנו. לשבת עם המחשבות, הרגשות והתגובות האוטומטיות שמפעילות אותנו בחיים. זו הדרך לצמיחה, ולשיפור התקשורת שלנו בצוות ובעבודה. קל לזלזל בזה ולהגיד “יהיה בסדר” אבל בסופו של דבר, אם לא נפעל אחרת – זה לא נכון. לא יהיה בסדר!

ויתור על ההיכרות עם עצמנו, מלמדת אותנו שאנחנו לא חשובים לעצמנו, וזו הנטישה הכי גדולה שיכולה להיות. לאורך זמן, המוח מאבד אמון בעצמו, וכתוצאה מזה בסביבה. זה מוביל להתנהגויות של ויתור עצמי בכל מיני דרכים.

למשל התנהגויות בסגנון “אני רק אסיים את ה-X ואז אלך לאכול” כשהבטן מקרקרת. או מחשבות כמו “טוב, אפתח את ה-Y, למרות שכבר 22:00” למשמע פינג.

זו למידת חוסר אונים. כלומר, לימדנו את עצמנו שהרגשות, צרכים ורצונות שלנו פשוט לא משנים. מכאן המסלול מהיר לשחיקה ואובדן מוטיבציה. אבל אפשר אחרת! אם רק נעצור רגע, ונבין מה עובר עלינו.

הכדור בידיים שלך

חוץ ממדיטציה, אפשר לעשות המון דברים. קודם כל, לכו לקרוא או להקשיב לספר של ברנה בראון. היכרות עם הרגשות שלנו היא הצעד הראשון בהבנה שלהם.

לאורך הקריאה יעלו כל מיני שאלות. תשבו איתם רגע, תנסו למצוא בהירות. אל תברחו מהן. שאילת השאלות הנכונות והקשות מרחיבה את ההיכרות עם התגובות הרגשיות שלנו. ברגע שהאוטומט שלנו מובן, אפשר לעצור אותו. מה יעזור לך לעצור את האוטומט (שזה החלק הכי קשה)? יש כל מיני כלים. אין לי דרך לדעת מה יעבוד עבורך, ובכתבה אחת אין לי צ’אנס לכסות את הכל. כדי למצוא את הדברים שיעבדו בשבילך באמת, ולאורך זמן,  אני מציעה פגישות אישיות. במהלך הפגישות נבין מה עובד לך, ואיך נכון לך לשלב את זה ביומיום, כדי להגביר את ה-joy כחלק מהשגרה ולנוע מתוך מוטיבציה פנימית.

יש עוד המון תובנות ושיעורים שאשתף בכתבות הבאות ובפודקאסט. הספר “Atlas of the Heart: Mapping Meaningful Connection and the Language of Human Experience” של ברנה עובד לסדרת טלוויזיה ב-HBO max (עוד לא הגיע לארץ…) וזמין לרכישה אונליין והאזנה באנגלית.

אשמח לשמוע בתגובות, מה חשבת? מה לקחת הלאה? איזה רגשות עלו בך במהלך הקריאה? איך זה פרקטי לחייך? 

בקיצור – אשמח להמשיך את השיחה ☺️

כתיבת תגובה

6 דרכים להתמודד עם

שינויים בעבודה

% 0

1 מתוך 3 שנסקרו בדו”ח מקינזי, דיווחו כי שינויים בעבודה בעלי השפעה שלילית על הבריאות הנפשית שלהם, עם תחושות של חרדה, דיכאון או מצוקה כללית.

אימוץ השינויים בעבודה, מאפשר התפתחות מהירה ומשמר את המוטיבציה בעבודה.

כשכבר אין ביכולתנו לשנות את המצב, אנו ניצבים מול האתגר לשנות את עצמנו.

שינוי הוא חלק חיובי מהחיים, ומוביל לצמיחה ושגשוג.

עדיין, כששינוי מגיע מבחוץ הוא דורש התארגנות מחודשת, גם אם הוא לטובה.

אימוץ השינוי כחלק מהשגרה, מאפשר הסתגלות מהירה למצבים חדשים. למשל, מעבר לעבודה היברידית, החלפת הנהלה או מעבר לתפקיד חדש בארגון.

במדריך תמצאו תרגילים, כלים ופרקטיקות לשינוי הגישה כלפי השינוי. כל המידע במדריך מבוסס על מחקרים אקדמיים ועבודה אמפירית בשטח.

לקבלת המדריך למייל
מלאו פרטים בטופס

המדריך לאימוץ שינויים בעבודה כולל:

ביס של

מוטיבציה

ניוזלטר שבועי

כלים להתמודדות עם שחיקה, חיזוק מוטיבציה ושימור וולביאינג

אלה שלוי אנטליס יצירתיות